החלטה בתיק ת"א 7847-10-09

1)      בפניי בקשה מטעם הנתבע לסילוק התובענה בתיק זה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית .

2)      בתאריך 16.10.2009 הגישו התובעים , תושבי גוש-חלב , כנגד הנתבע בבית-משפט השלום בצפת תובענה כספית בסך של 166,986 ש"ח . התובע 1 הינו אחיינו וחליפו של המנוח טועמה חנא אסעד אליאס (להלן : " המנוח ") , ואילו התובע 2 הינו יורשו וחליפו של המנוח . המנוח היה הבעלים של חלקת מקרקעין ששטחה 4315 מ"ר בגוש חלב (גוש מספר 14086 בחלקה מספר 98)  .

3)      בעקבות הקמת ישוב חדש בשם "צבעון" על חלק מאדמות הישוב גוש-חלב נכרת בין המנוח לבין הנתבע בתאריך 10.1.1984 הסכם מסוג "עסקת חליפין" לפיו המקרקעין אשר היו בבעלות המנוח בגוש 14086 בחלקה מספר 98 יועברו לבעלות הנתבע , ואלו המגרשים 57/1 , 57/2  ו - 57/3 בגוש 14097 יוחכרו ויועברו לטובת בני משפחתו של המנוח - התובע 1 בחלקה מספר 57/2 , התובע 2 בחלקה מספר 57/3 ואחיין של המנוח בשם מוריס ג'אד אנטון בחלקה מספר 57/1 , כאשר הרישום בספרי המקרקעין יתבצע לכשהדבר יתאפשר מבחינה פרוצדוראלית . יודגש , כי התובעים צירפו לכתב התביעה מסמכים מטעם הנתבע משנת 1979 וכן הסכם , אשר נכרת נחתם בין הנתבע לבין התובע 2 בתאריך 30.4.1980 , מהם עולה כי הנתבע התיר לתובע 2 לבנות דירת המגורים בתוך גוש 14097 בחלקה 57/3 בכפוף לתשלום סך כולל של 61,818 ש"ח עד ליום 11.9.1982 .

4)      לטענת התובע 1 , במהלך שנת 2005 פנה בנו אל משרדי הועדה המקומית לתכנון ובנייה "מעלה נפתלי" לצורך קבלת היתר בנייה בחלקה מספר 57/2 , וכי רק בשלב זה נתחוור לו שחלקות מספר 57/2 וכן 57/3 הוכרזו כדין בתאריך 1.12.1969 כחלק מאתר העתיקות        גוש-חלב - עובדה המונעת מהתובעים מנועים מלבצע בחלקות אלו עבודות בנייה , סלילה , חפירה וכו' מכח הוראות סעיף 29 לחוק העתיקות , התשל"ח - 1978 .

5)      התובעים פנו אל הנתבע באמצעות עו"ד בשנת 2006 , אולם רק לאחר התכתבויות ממושכות קיבלו מהמחלקה המשפטית של הנתבע בתאריך 3.6.2007 תשובה ממצה לפיה קיימת בידי הנתבע התכתבות עם המנוח , אשר מלמדת על כך, כי המנוח ובני משפחתו היו מודעים לכך שהחלקות הנעברות היו מצויות בתחום שטח אשר הוכרז כאתר עתיקות , וכי המנוח אף  הצהיר שהיה בכוונתו לפנות אל רשות העתיקות באופן עצמאי על מנת לקבל היתר בנייה מתאים בעבור המקרקעין הנעברים .

6)      בסופו של יום , עותרים התובעים לשיפוי כספי בשל הפרת ההסכם החוזי משנת 1984 בסכום מצטבר של 166,986 ש"ח - סכום הכולל החזר של דמי החכירה ששולמו לנתבע בשנת 1979 והחזר תשלומים למס רכוש . לחילופין , עותרים התובעים למתן צו הצהרתי המורה לנתבע להקצות לטובתם שתי נחלות חלופיות בשטחי הישוב גוש-חלב ששטחן 450 מ"ר כל אחת .

7)      בבקשת הנתבע מיום 11.9.2011 לסילוק התובענה על הסף נטען , כי מאחר ועסקינן בתובענה , אשר מניינה ובניינה עוסק בזכויותיהם הקניינות של התובעים ושל המנוח במקרקעין (כגון : חכירה , בעלות וכו') , הרי שהסמכות העניינית מסורה במקרה זה        לבית-המשפט המחוזי ולא לבית-משפט השלום . עוד טוען הנתבע בבקשתו , כי גם התובענה החלופית למתן סעד הצהרתי למתן קרקע חלופית איננה מצויה בתחום סמכותו העניינית של בית-משפט זה לאור לשון סעיף 51(א) (3) לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב) , תשמ"ד - 1984 האוסר על בית-משפט השלום לדון בתובענות אשר עניינן חכירה לדורות ו/או בתובענות אחרות העוסקות במקרקעין .

8)      התובעים מציינים במסגרת תגובתם מיום 27.11.2011 , כי התובענה איננה מעוררת בפועל שאלות משפטיות ביחס לזכויות התובעים במקרקעין , אלא עסקינן בתובענה כספית-נזיקית שהורתה בדיני החוזים ועקרונות תום הלב , ובשל כך הסמכות מסורה לבית-משפט השלום בלבד , וזאת לאור סכום התביעה לו עותרים התובעים בכתב התביעה . ב"כ התובעים אף מפנה את ביהמ"ש לפסיקת ביהמ"ש העליון בעניין רע"א 7868/95 יו"ש השקעות במקרקעין ופיתוח בע"מ (בפרוק) נ' עזבון המנוח משה קובלר ז"ל ואח' מיום 11.3.1997 בו נאמר , כי במקרה שבו נקבע ,כי כאשר סעד בתביעה שייך כל כולו למישור הזכויות החוזיות ולא לאישור "זכויות במקרקעין" כמובנן בהוראת סעיף 51(א)(3) לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב) , התשמ"ד - 1984 , אזי אין כל מניעה כי בית-משפט השלום ידון בתובענה שבה הסעד הצהרתי איננו דורש הכרעה בזכויות קנייניות , וזאת על אף שהינו מצוי בגדר סמכותו העניינית של בית-משפט השלום . עוד נקבע בפס"ד זה , כי ככל ששווי הזכויות שבמחלוקת מצוי בגדר סמכותו העניינית של בית-משפט השלום אזי על בית-משפט השלום להכריע במחלוקת בכדי למנוע כפל התדיינויות בשתי ערכאות שיפוטיות שונות .

דיון והכרעה :

9)      המבחן המקובל לעניין קביעת הסמכות העניינית בתחום האזרחי , בכל הנוגע לבתי המשפט שחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 עוסק בהם, הינו מבחן הסעד ולא מבחן העילה [ראה : ע"א 2846/03 אלדרמן נ' ארליך , פד"י נט(3) 529 ; ע"א 4796/95 אלעוברה נ' אלעוברה, פ"ד נא(2) 669 ; ע"א 8130/01 מחאג'נה נ' אגבאריה (לא פורסם)]. מבחן זה        קובע , כי כל אימת שמתעוררת שאלת הסמכות העניינית , הרי שהסמכות העניינית מסורה  לבית-המשפט שלו הסמכות העניינית בהתאם לסעדים להם עתר הצד התובע בכתב תביעתו       בלבד . לפיכך , אף אם תועלנה בפני בית משפט השלום שאלות שעניינן בעלות באותם מקרקעין במסגרת התביעה לסילוק יד , אזי יהיה הוא מוסמך לדון בהן לצורך ההכרעה באותו עניין במסגרת סמכותו הנגררת מכוח ס' 76 לחוק בתי המשפט והכרעה בשאלת הבעלות לא תהווה מעשה בית דין .

10)  בענייננו , במסגרת כתב התביעה עותר התובע לשני סעדים חלופיים - הסעד העיקרי הינו סעד כספי המצוי בגדר סמכותו העניינית של בית-משפט השלום , בעוד שהסעד המשני (דהיינו , מתן סעד הצהרתי להקצאות קרקעות חלופיות לתובעים) נמצא בגדר סמכותו העניינית של בית-המשפט המחוזי . סוגיה דומה התעוררה בפני ביהמ"ש העליון בעניין ע"א 2618/03 פי.או.אס.(רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' נחום ליפקונסקי, פ"ד נט(3), 497 ,       519-520 (2004)  , אשר קבע בפסק-דינו , כי  כל אימת שמוגש לערכאה שיפוטית כתב תביעה הכולל עניינים שבסמכותה לצד עניינים כאמור שאינם בגדר סמכותה העניינית , אזי אין מנוס (בכפוף לסעיף 76 לחוק בית המשפט, במקרה של שאלה המתעוררת דרך אגב) מפיצול ההליך לשתי ערכאות נפרדות שונות - דבר המחייב את ביהמ"ש  להעביר את העניין שאינו בסמכותו לבית המשפט המוסמך .

11)  ככלל , תובע אינו מחויב, באופן כללי, לרכז את כל עילותיו בתביעה אחת ואף אין הוא יכול לרכז בתביעתו עניינים שאינם בסמכות בית המשפט שבפניו נדונה התביעה (ראו : ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון ואח' (טרם פורסם) ; דנ"א 7139/03 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון ואח' (טרם פורסם); ע"א 372/85 פרץ נ' פרץ ,פ"ד מ (4) 781, 785).  לפיכך , כאשר הכלים הפרוצדוראליים אינם מאפשרים לבעל-הדין למצות את זכויותיו תחת קורת-גג אחת של התדיינות, אזי יש באפשרותו לחזור אל בית-המשפט פעם נוספת בכדי להשלים את שהחסיר בהזדמנות הקודמת (ראה : פרופ' נינה זלצמן, מעשה בית-דין בהליך אזרחי , הוצאת "רמות" , תשנ"א - 1991 , עמודים 15 ; 115-124).

12)  מהמקובץ לעיל עולה , כי בשונה מפסה"ד של ביהמ"ש בעניין עזבון המנח קובלר ז"ל , הרי שבמקרה דנן, התובעים עותרים במסגרת כתב התביעה למתן סעד אופרטיבי משני המצוי בתחום סמכותו העניינית של בית-המשפט המחוזי בלבד . לפיכך , היה על התובעים לפצל את תביעתם ולהגיש את התביעה הכספית במסגרת בית-משפט השלום , בעוד שאת התביעה החלופית להקצאת קרקעות חלופיות היה בעבר ואף יש בעתיד באפשרותם להגיש           לבית-המשפט המחוזי .

13)  לפיכך , הבקשה מתקבלת באופן חלקי כך שהתביעה החלופית למתן סעד הצהרתי להקצאת קרקעות חלופיות לטובת התובעים תמחק מסעיף 20 לכתב התביעה בתיק זה , ואילו התביעה הכספית תיוותר בעינה ותידון בפני בית-משפט זה . תוצאות הבקשה תילקחנה בחשבון במסגרת פסה"ד .

14)  לדיון קד"מ בתאריך 14.6.2012 בשעה 9:00 . הצדדים יודיעו לבית-המשפט בתוך 30 יום האם מסכימים להצעת ביהמ"ש קיום הליך בוררות/גישור בפני בורר הבקיא בדיני המקרקעין .

ניתנה היום, ג' כסלו תשע"ב, 29 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: